פסק דין
1. בפני שתי תביעות שונות אשר הדיון בהן אוחד לאור הדמיון ביניהן.
ת.א. 50365/01
2. יום אחד טרם הגשת סיכומי התובעת, הודיעה הנתבעת לבית המשפט על הסכמתה לקבלת התביעה נשוא ת.א. 50365/01 ואף העבירה לב"כ התובעת שיק בגין תביעה זו, כחודש לאחר הגשת הסיכומים.
3. בנסיבות אלו, כאשר ההסכמה לקבלת התביעה ניתנה רק לאחר סיום הדיון בתיק ולאחר שהתובעת הכינה סיכומיה וכאשר השיק נשלח כחודש לאחר הגשת הסיכומים – זכאית התובעת גם להוצאות משפט בתיק זה, גם אם לעניין גובה ההוצאות יש להתחשב בהסכמה – ולו המאוחרת – לקבלת התביעה.
4. לפיכך התביעה נשוא ת.א. 50365/01 מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת את אגרות ביהמ"ש בתיק זה וכן שכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ בצירוף מע"מ – והכל בתוך 30 יום מהיום, בקיזוז הסכום אשר הועבר לידי ב"כ התובעת.
ת.א. 50367/01
5. תביעה זו עוסקת בעסקה על סך 20,000 ₪ אשר נערכה לכאורה בין התובעת לבין מר יורם עשור ביום 6.1.00, אשר תמורתה שולמה בכרטיס אשראי ואשר הנתבעת שילמה בגינה – לגרסתה לפנים משורת הדין – רק מחצית, היינו 10,000 ₪ בקיזוז העמלה.
6. לטענת הנתבעת אין עליה חובה לכבד שובר האשראי בגין עסקה זו וזאת הן משום שהעסקה לא נערכה עם מר יורם עשור והן משום שהתובעת לא עמדה בתנאי ההסכם שביניהם, כאשר במיוחד נטען שהמדובר בסחר בשוברים, מבלי שפרטיו של עורך העסקה נבדקו, כמו גם זהות חתימתו.
7. מעדותו של מר חיים מזרחי, ראש מדור במחלקת הביטחון של הנתבעת, עולה כי הטענה לסחר בשוברים מבוססת בעיקרה על האינדיקציות הבאות:
א. המדובר בכרטיס גנוב, כפי שעולה מגרסתו של בעל הכרטיס יורם עשור, אשר נתמכת בבדיקת פוליגרף שנערכה לו;
ב. העסקה נערכה באופן ידני, באמצעות מכשיר שלוחית הספק בו (הכוללת את מספר ה – ל') נעקרה – וזאת למרות שלא הייתה כל תקלה במכשיר האלקטרוני וכי בסמוך לפני ואחרי אותה עסקה נערכו ע"י התובעת עסקאות אחרות באמצעות המכשיר האלקטרוני;
ג. לא נערכה השוואת חתימות.
8. לאחר שנתתי דעתי לכל העולה מהעדויות שנשמעו בפני ומכלל הראיות שהוצגו לי – הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בעיקרה.
סחר בשוברים
9. אין חולק כי על פי סע' 2 להסכם שבין הצדדים, נאסר על התובעת לעשות שימוש בשוברים כאמצעי תשלום סחיר, היינו לא בגין עסקה שנערכה במישרין בין התובעת לבין לקוח כלשהו אשר הציג את כרטיס האשראי ורכש באמצעותו סחורה מהתובעת.
10. אציין, כי לכאורה יש בחומר שבפני אינדיקציה לכך שהנתבעת ערה לנוהג שנטען ע"י התובעת, על פיו קיים מסחר בשוברים, במיוחד בשוק מכשירי החשמל. אינדיקציה זו עולה מכך שקיימות חברות סליקה לשוברים מסוג זה (למשל חברות יציל וגמא), אשר הבעלות בהן היא בחלקה של הבנקים המהווים גם בעלים של הנתבעת.
11. אולם, לא מצאתי לנכון להידרש לעניין זה וזאת הן מאחר ועד הנתבעת, חיים מזרחי, לא נחקר על כך באופן ישיר והן ובמיוחד משום שבעסקה הספציפית נשוא התיק שבפני שוכנעתי כי אין המדובר בסחר בשוברים.
12. מעדותו של מנהל התובעת, כהן ארזי, עולה כי המדובר על עסקה שנערכה במישרין בינה לבין האדם אשר הציג את כרטיס האשראי.
13. עדותו של מנהל התובעת מתחזקת מן ההזמנה ביום העסקה עצמה (נספח ה' לתצהירו), הזמנה בה קיים פירוט של הסחורה אשר נרכשה וכן פרטי הרוכש. יש לזכור כי השובר הופקד בבנק באותו יום, 6.1.00, דבר המחזק גם כן את הטענה כי המדובר בעסקה ישירה שנערכה באותו מועד.
14. אומנם, חשבונית המס נשוא העסקה הופקה רק ביום 10.1.00 ואולם הסברו של מנהל התובעת לעניין זה סביר וגם אם אינו נקי מספקות אין בו כדי להעלות חשד סביר לכך שאין המדובר בעסקה ישירה כעולה מההזמנה.
15. סוגיית הסחר בשוברים רלוונטית רק לגבי הסברו של מנהל התובעת לכך שהעסקה נערכה באופן ידני ולאחר שלוחית העוסק נעקרה מהמכשיר. לטענת מנהל התובעת כך נעשה בכדי לאפשר סחר באותו שובר, סחר שאפשרי רק כאשר אין ציון לשם העוסק על גבי הכרטיס שהועבר במכשיר. מנהל התובעת טען כי כך הוא נוהג לגבי עסקאות בסכומים גדולים, בכדי לאפשר לו את הגמישות לשקול האם להפקיד את אותו שובר בבנק או לסחור בו.
16. אומנם, עסקה בשובר ידני המופקד בבנק מחייבת את בעל העסק בעמלה שלא היה משלם אילו היה עורך את העסקה במכשיר האלקטרוני ואולם הסברו של מנהל התובעת לגבי אופן ההתנהלות העסקית שלו סביר ואינו נעדר היגיון.
17. מכל מקום, כאשר בפועל לא נערך סחר באותו שובר וזה הופקד בחשבונה של התובעת – הרי אין בכך משום סחר בשוברים בפועל וגם עד התביעה אישר שאילו שוכנע שמדובר בעסקת אמת – היו מכבדים אותה.
אופן עריכת העסקה
18. כפי שצוין לעיל, שוכנעתי כי אכן נערכה עסקה ישירה בין התובעת לבין מי שהציג את כרטיס האשראי.
19. עיון בפרטי ההזמנה מלמד כי חלק ניכר מהפרטים המצוינים בהזמנה לגבי זהותו של עורך העסקה אינם נכונים. כך הוא לגבי כתובתו של מר יורם עשור (גולני 126 רמת גן) וכך הוא לגבי מספר הטלפון שצוין על גבי ההזמנה – מספר טלפון שכפי הנראה אינו של מר יורם עשור.
20. אין חולק כי התובעת קיבלה אישור מהנתבעת לעריכת העסקה (קוד האישור, 036209, מופיע על גבי השובר). בכל הכבוד לנתבעת, אשר עובר למתן האישור לא ידעה כי הכרטיס נגנב לגרסת בעליו, יכולה הייתה טרם מתן האישור לאמת עם נציג התובעת את פרטי עורך העסקה, היינו כתובתו ומספר הטלפון שלו ויתכן שאילו הדבר היה מבוצע היה מוברר לצדדים כי עורך העסקה אינו בעל הכרטיס.
21. לא אוכל לקבוע מסמרות בשאלה האם אכן מר יורם עשור בעצמו ערך את העסקה אם לאו. מחד, התיאור אשר מסר מנהל התובעת כתיאורו של מר עשור בישיבת יום 14.7.02, עוד טרם שמר עשור הגיע לדיון, מתאים באופן כללי למר עשור כפי שנראה על ידי בעת עדותו – ואולם זאת לא לפרטי פרטים והתיאור יכול להתאים למגוון רחב מאוד של אנשים כך שבו כשלעצמו לא די בכדי לקבוע ממצא ברור. כמו כן, גרסתו של מר עשור לגבי מספר הטלפון אשר מסר בעת בדיקת הפוליגרף נסתרה מאישור בזק (וטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו שהמדובר במספר מירס, היא טענה שלא ניתן להעלותה בסיכומים ללא גיבוי עובדתי). מאידך, לא אוכל לומר כי שוכנעתי שטענת מר עשור שלא הוא ערך את העסקה וכי לא קיבל את הציוד טענת שווא היא.
22. בנסיבות אלו, יש לבחון האם התובעת ערכה בדיקה כנדרש טרם עריכת העסקה. אומנם, מנהל התובעת לא יכול היה לאשר במפורש שבדק את זהות החתימה על גבי השובר עם זו שעל גבי הכרטיס – אולם לא זו בלבד שהמדובר בחתימות דומות, כעולה מדוגמת החתימה של מר עשור בעת שנבדק בפוליגרף, אלא שאין להלין על מנהל התובעת אשר מקץ זמן כה רב אינו זוכר זאת בבירור – גם כאשר הוא זוכר את פרטי העסקה, את דמותו של מר עשור ואת אופן התנהלותו.
23. מאידך, אני מקבל את גרסתו של מנהל התובעת כי בדק את זהותו של בעל הכרטיס ובנסיבות אלו וכאשר קיבל אישור לעסקה וכאשר גם מספר תעודת הזהות המצוין בהזמנה הוא מספר תעודת הזהות של מר עשור, אינני סבור שיש ראיה של ממש לכך שהתובעת התרשלה בביצוע בדיקתה.
24. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל (בקיזוז העמלה בסך 1.9% + מע"מ).
25. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה, 10,000 ₪ נכון ליום 6.1.00 ובקיזוז העמלה לעיל וכן אגרות ביהמ"ש ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. סכום התביעה ישולם בתוך 30 יום מהיום.
26. המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים.
ניתן היום י"ט באב, תשס"ג (17 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים.
לנדמן מוקי, שופט