fbpx

עמוד הבית

ערער אינו נושה הנדרש להגיש תביעת חוב

החלטה

 

הנתבע מס' 3, הוא המבקש בבקשה זו למתן רשות להתגונן [ להלן: "המבקש" ] ערב לחובותיה של החברה הנתבעת מס' 1 [ להלן: "החברה" ] שהייתה בשליטתו ובעלותו של הנתבע מס' 2 [ להלן: "לוין" ].

 

התביעה בגין חוב החברה לבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] שאין חולק עליו הוגשה ב"סדר דין מקוצר" [ ראה לעניין החוב עדות המבקש בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון בשורה 5]; נגד החברה וכן נגד הנתבעת מס' 4, חברה נוספת שגם היא ערבה לחוב החברה ניתן פסק בהעדר הגנה.

 

בקשתו של לוין למתן רשות להתגונן נדחתה על ידי; נראה שאין חולק על כך שלוין הוא נוכל וכי העסקה שבמסגרתה ערב המבקש לחובות החברה, והייתה אמורה להיות עסקת מכירה של מניות החברה למבקש, הייתה עסקת מרמה של לוין כלפי המבקש.

 

המבקש אינו חולק על כך שחתם על ערבות לטובת החברה לעניין חובותיה לבנק אלא שלטענתו, אחת מטענותיו, הערבות אינה תקפה בנסיבות המקרה.

 

מספר ראשים לטענותיו של המבקש בעניין זה: האחד, כמקובל אצל ערבים למיניהם שמתגלים כמי שאינם יודעים לקרוא ולכתוב, ואינם מבינים על מה הם חותמים בבוא עת פירעון גם טענותיו של המבקש הן בסגנון זה אך הוא מודה שהוא בעל השכלה אקדמאית [ עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 4, 5 ועל כן יודע קרוא וכתוב, כך יש לפחות להניח ] וכתב הערבות, נספח ו' לתצהירו של המבקש שצורף לבקשתו למתן רשות להתגונן, מכותר במילים "ערבות מתחדשת ללא הגבל בסכום" באותיות גדולות בראש כתב הערבות.

 

מהות הטענה היא על כן שהמבקש לא ראה על מה הוא חותם, קרי לא טרח לראות [ עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 1, 2 ].

 

טענה זו אינה ראויה להתקבל והדברים ידועים ואיני רואה צורך לחזור עליהם באופן מפורט ואסתפק באזכור אסמכתא אחת: ע"א 1458/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ. זהבה לופו פד"י נד (2) 559.

 

ראש אחר לטענה הוא בכך שפקידת הבנק, אחת בשם רונית, לא אמרה למבקש דבר באשר לכך שבאסופת המסמכים שעליהם חתם, במסגרת העסקה עם לוין, כלול גם כתב ערבות ובכך הפר הבנק את חובות הנאמנות והגילוי כלפי המבקש [ פסקה 7 לסיכומי טענות המבקש ].

 

לבד מכך שהמבקש עצמו מודה ברשלנותו הרבה [ ראה הפרוטוקול הנ"ל ], עניין אליו אתייחס בהמשך הדרך, הרי שגם חובות הגילוי של הבנק אינן מוחלטת והיקפן משתנה ממקרה למקרה ומאדם לאדם [ בש"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ. חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ ואח', פד"י נד(2) 145ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. שרה רייז, פד"י נח (3) 934 ].

512638134

 

בהתאם לכך נקבע כי מקום שהנתבע, הערב, בחר שלא לבקש כל מידע מהבנק, לא התעניין במצבו הכספי של החייב העיקרי, העדיף לקבל את המידע מהחייב, לא קרא את המסמכים עליהם הוא חותם, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד ואין הבנק חוטא כלפיו באי גילוי כלשהו [ ע"א 9/02 יולזרי משולם ואח' נ. בנק המזרחי בע"מ ואח' פד"י נח (2) 145; דברים דומים, הנוגעים למקרה בו הונע הערב לחתום על כתב ערבות על ידי בן משפחה קרוב נאמרו גם בפסק דינו של כב' השופט ביין בפסק הדין ע"א (חיפה) 845/92 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. חדור מחמוד ואח' "דינים" מחוזי כח(3), 385].

 

 

טענתו של המבקש לעניין החתמתו על כתב הערבות היא על כן בגדר של "הגנת בדים" ודינה להדחות בשלב זה של הדיון [ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ"א (1) 253, 257;ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו (4) 193בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פדאור 05 (13) 783].

 

עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לכך שהבנק היה שותף למעשה המרמה של לוין כלפיו, בין בפועל במכוון ובין ברשלנות, ואם הבנתי נכונה את סיכומי טענותיו של המבקש, הרי שההתמקדות היא בטענה לעניין רשלנות ולא לעניין שותפות ממשית במרמה שנקט לוין כלפיו.

 

רשלנות הבנק, לפי המבקש היא בכך שלא גילה לו את מצבו של לוין, כפי שהיה ידוע לבנק, וכי לוין הוא נוכל, כפי שהיה אמור להיות ידוע לבנק ממקרים קודמים, לרבות תביעות שבהן היה הבנק מעורב עם לוין.

 

ככל שמדובר בהליכים שננקטו על ידי הבנק כנגד מי שמכונה על ידי הצדדים כאשתו של לוין, ששם משפחתה הוא שונה, לא צריך היה הבנק וגם לא רשאי, לטעמי, לגלות דבר בעניין זה למבקש ובכך איני צריך להידרש לשאלה מה צריך ויכול הבנק לגלות לערב כאשר נוצר ניגוד מסוים בין חובות הגילוי של הבנק לערב לעומת חובת הסודיות לה הוא מחויב כלפי החייב העיקרי שהוא לקוחו [ע"א 5983/81 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ. נתן צבאח ואח', פד"י מח (2) 573].

 

טענתו של המבקש עשויה להיות נכונה ככל שהבנק היה מודע, או אמור להיות מודע, לנכליו של לוין עצמו, ולא גילה את המידע שבידיו למבקש.

 

לעניין שני מקרים ייתכן ויש ממש בדבריו של המבקש. ראשית, לא נסתרה, בשלב זה, טענתו לפיה אדם אחר שהיה אמור להיכנס לעסקה עם לוין באשר לחברה, אחד בשם אלי בהר, הוזהר למעשה על ידי מנהל סניף הבנק על כך שלוין אינו אדם אמין; טענה זו נתמכה בתצהירו של מר בהר עצמו ולא נסתרה כאמור; ראיה כזו יש בה כדי להצביע על כך שהבנק ידע והיה מודע לחוסר אמינותו של לוין מחד, וידע גם לומר זאת לגורם אחר אך נמנע מלהזהיר את המבקש.

 

אם הדברים נכונים, עשוי שיש בהם משום ביסוס לטענת הרשלנות הנטענת כלפי הבנק או הפרה של חובות הגילוי.

93537215827

 

בנוסף מתייחס המבקש לתביעה שהוגשה על ידי הבנק בתיק אחר, בו היה מעורבים לוין, "אשתו" ואדם נוסף בשם דרוק, ובמסגרתה התגלה שלוין פעל במרמה כלפי אותו דרוק באופן דומה לאופן שבו פעל כנגד המבקש [להלן: "עניין דרוק"] לתצהירו המשלים של המבקש צורף פסק בורר שניתן על ידי כב' השופט [בדימוס] שטרוזמן, ובפרק טז' בסעיפים 3 ו 4 לפסק הדין קובע הבורר הנ"ל שללוין שם ומוניטין רעים וגרועים והוא הציג מצג שווא כלפי אותו דרוק באופן המהווה ביצוע של עוולת תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) [נספח ז' לתצהיר המשלים].

 

הבנק לא היה אמנם מעורב בבוררות הנ"ל אולם נראה, לפחות לכאורה, שהבנק היה ער למערכת היחסים שבין לוין ודרוק והיה מעורב בעסקה כפי שניתן להסיק מפסק הדין בפשרה בין הבנק לבין דרוק, "אשתו של לוין" והחברה שהייתה בשליטת לוין באותו המקרה; נספח ח' לתצהיר המשלים הנ"ל.

 

אם ידע הבנק על עניין דרוק, סביר בעיני שהיה עליו להזהיר את המבקש; מנהל הסניף הרלבנטי לתביעה זו טען בהליך אחר שבין הצדדים, שיכונה על ידי כ"תביעה השטרית", כי הוא לא ידע דבר על עניין דרוק, שלא התנהל בסניפו [ עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול התביעה השטרית, מוצג במ/1].

 

דבר זה, כשלעצמו, יש בו משום קיום נוהל פגום בבנק שהוא גוף אחד לעניין כלל סניפיו וידיעת הבנק אמורה להיות גם ידיעת סניפיו בכל הנוגע לפרט מהותי ומשמעותי כמו מעשיו של לקוח נוכל המרמה את הצבור התמים.

 

על כן, גם בעניין זה, בכלל טענות הרשלנות של הבנק, יש לתת למבקש רשות להתגונן.

 

לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש לעניין ידיעת הבנק על נושאים אחרים הקשורים בלוין.

 

עניין אחרון ונוסף הוא טענת המבקש לפיה חדלה להתקיים החברה שהיא בעלת המניות ב"חברה" כהגדרתה לעיל [ להלן: "חברת האם" ] וזאת ביום 3.1.2003 כפי מסמך של האינטרפול שהגשתו הותרה על ידי.

 

לטענת הבנק [סעיפים 23, 24 לסיכומי הבנק], מסמך שהוגש כמוצג במ/2 מצביע על כך שהחברה "קיימת ואינה מחוקה" והמדובר במסמך שיצא ממשרד רשם החברות במדינת דלוור בארה"ב, שם רשומה החברה [ להלן: "מסמך הרשם" ].

 

אינני משוכנע בנכונות טענת הבנק; ראשית, במסמך הרשם לא נאמר דבר באשר ל"סטטוס" של החברה, קרי האם קיימת, מחוקה, בפירוק או כל מעמד אחר.

 

 

נהפוך הוא; בתחתית מסמך הרשם שהוא דף אינטרנט מאתר רשם החברות הנ"ל, נאמר במפורש שאין הוא מציין סטטוס וכי עבור קבלת מידע בעניין זה יש צורך בתשלום, שכנראה לא שולם על ידי ב"כ הבנק.

 

בראש המסמך נאמר במפורש שאין הוא מהווה מסמך המעיד על "good standing" ביטוי שמשמעותו אינה ברורה אך לכאורה יש בו כדי לשלול את ערכו הראיתי של מסמך הרשם.

 

הבנק לא התייחס לטענת המבקש לפיה אם חדלה חברת האם מלהתקיים, כך גם החברה ועל כן אין המבקש חב דבר לבנק כערב.

 

המבקש לא ביסס את טענתו על הוראות חוק כלשהן, ככל הנראה כוונתו היא לסעיף 2 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 ועניין זה נותר לוט בערפל, אך לאור עמדת ב"כ בנק נראה לי שיש מקום להתיר למבקש להתגונן גם בעניין זה.

 

בנתון לאמור לעיל ניתנת על כן רשות להתגונן בנושאים שפורטו.

 

מספר הערות סיום:

 

מתצהירו של המבקש, כמו גם מהעולה מפרוטוקול הדיון בתביעה השטרית, מוצג במ/1 עולה שהמבקש נהג ברמה גבוהה של רשלנות משל עצמו, עד כדי טיפשות, בכל הנוגע בניהול ענייניו כלפי לוין, לרבות בדיקת נאותות העסקה והחברה; בטרם יאשים המבקש את הבנק, שלמרות כל חובות הגילוי והנאמנות המוטלות עליו אינו אמור לשמש לו אפוטרופוס, מהראוי היה שייבחן את דרך התנהגותו שלו שכן "מגן פתאים אלוהים" נאמר במקורות, אך זהו תפקיד האל ולא תפקידו של בית המשפט.

 

הדברים נאמרים מכך שגם אם תמצא רשלנות של הבנק בסופו של יום, יתכן וחלק ניכר ממנה יקוזז כנגד אשמו התורם של המבקש.

 

דבר נוסף; מהדיון, כמו גם מהפרוטוקול בתביעה השטרית עולה כי הבנק מנהל נגד הנתבע הליך נוסף בגין שיק שנמשך לטובת החברה על ידיו והוסב לכאורה לבנק על ידי החברה לבנק וחולל על ידי הנתבע.

 

עניינו של שיק זה נידון על ידי בהחלטה שניתנה על ידי ביום 4.10.06 בבקשתו של לוין למתן רשות להתגונן בתיק זה [להלן: "ההחלטה הקודמת"].

 

במסגרת ההחלטה הקודמת קבעתי שטענות ההגנה של לוין כלפי הבנק אינן קבילות, והתייחסתי לעניין זה לטענת הבנק לפיה הסבת השיק לבנק לא הייתה הסבה ראויה שכן השיק לא נחתם גם על ידי המבקש כאן שהיה צורך בחתימתו כדי לחייב את החברה.

 

אלה היו גם טענות הבנק באותו הליך [סעיפים 13 עד 19 לסיכומי טענות הבנק בתיק בשא 156739/06].

 

מבלי שתהיה בכוונתי להתערב בפסיקת הדין בתביעה השטרית, רואה אני לנכון לכתוב דברים אלה שכן לא ברור לי כיצד יכול הבנק לתבוע את המבקש בתביעה השטרית על כך שהשיק שנמשך על ידיו לפקודת החברה חולל באי פירעון, כאשר הבנק מודע לכך, וגם טען כך, וגם נפסק לטובתו כך, שחתימת ההסבה של השיק לטובת הבנק לא הייתה חתימה תקפה.

 

אני מניח שהצדדים ובאי כחם ידעו להסיק מסקנות ראויות באשר להליכים בתיק זה ודרך ניהולם לקראת ישיבת קדם המשפט שתתקיים ביום 24.6.08 שעה 12.30.

 

הוצאות בקשה זו ייפסקו על ידי בהמשך הדרך, בין היתר בהתחשב באופן ניהול הדיונים כאמור לעיל.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים 

Share

הבהרה משפטית

תוכן האתר מובא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי הניתן ע"י עורכי דין מטעם משרד עורכי דין אלחנן ויניצקי ושות'. הסתמכות על התוכן באחריות המשתמש בלבד. אין בשימוש באתר ליצור יחסי עו"ד-לקוח. כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד אלחנן ויניצקי ושות' 

Copyright © 2018 Vinizky.co.il All rights reserved

 

 

עקבו אחרינו ברשתות חברתיות

צרו עמנו קשר

icon [email protected]

icon 03-9124800

icon 03-9124801

icon ההסתדרות 26, פתח תקווה 

ת"ד 19, 4910000

 

שעות פעילות המשרד

ראשון - חמישי 9:00 -17:00
 

Contact Us

icon [email protected]

icon 03-9124800

icon 03-9124801

icon Ha Istadrut st. 26, Petah Tikvah

POB 19, 4910000 

 

הרשמו לניוזלטר

Menu Offcanvas